אליעזר בן יקיר

אליעזר בן-יקיר (זיסקינד) נולד בתל-אביב ביום ה' בחשוון תרפ"ג (27 באוקטובר 1922).

בשנים  1940 - 1942 שירת במשמר הנע של משטרת היישובים העברים באזור אגרובנק (חולון). הוא בוגר מחזור י"ג (1942) של קורס מפקדי המחלקות ב"הגנה"

מסוף 1942 עד 1946 שירת בצבא הבריטי.

עד 1944 היה חבר ה"הגנה" ומשנה ועד הקמת המדינה נמנה עם כוחות האצ"ל. איש הקשר שלו בעת היצטרפותו לאצ"ל היה יעקב בן מאיר (קפלן).

בין פעילותיו באצ"ל בעת שירותו בצבא הבריטי זכורה לאליעזר במיוחד הברחת מכשיר שידור ממצרים לארץ- ישראל.באמצעות מכשיר זה שודרו אח"כ שידורי "קול ציון הלוחמת", תחנת השידור של האצ"ל.

ב-1946, עם שחרורו מהצבא הבריטי,  השתתף אליעזר בקורס סגנים של האצ"ל שחניכיו היו כולם משוחררי הצבא הבריטי. אחר כך השתתף בקורס מפקדי סניפים שנערך  בנתניה, ועם סיומו מונה למפקד סניפי הגליל של האצ"ל (טבריה, צפת, ראש פינה ומשמר- הירדן).וקיבל את הכינוי "שאול".

אליעזר השתתף בפעולות רבות של האצ"ל, ובין אלה בפעולת ההחרמה מבנק עותומן ביפו (שעליה  פיקד אליעזר סודיט ["קבצן"]ז"ל), ובהתקפה  על מפקדת הדיביזיה הבריטית המשוריינת בטבריה, שבה השתמשו התוקפים  בלהביורים (על פעולה זו פיקד הוא עצמו).

במארס 1947 נעצר אליעזר בתל אביב ונכלא במחנה  המעצר בלטרון עד סוף אותה שנה. לאחר שחרורו עבר למשמר-הירדן, ומשם העבירו מפקד המחוז לחיפה, לשם פיקוד על האוצרון (חיל הקשישים של האצ"ל) בעיר.

אליעזר השתתף בכיבוש ואדי ניסנס בחיפה, ועם אנשי האוצרון  שבפיקודו החזיק במקום לאחר הקרב.

אליעזר  השתחרר מהאצ"ל בדרגת סמל א'.

עם חיולו לצה"ל מונה למפקד פלוגת חי"ר בגדוד 35 (כל אנשי הגדוד היו יוצאי אצ"ל)בחטיבת אלכסנדר וני.

כאשר הגיעה אניית הנשק "אלטלנה" לכפר ויתקין,מפקד הגדוד וסגנו היו בכפר ויתקין. שליש הגדוד פנה לאליעזר כי ייקח את הגדוד בלתי חמושים על מנת לסייע בפריקת הנשק מ"אלטלנה. בלתי חמושים יצא הגדוד בפיקודו של אליעזר באוטובוסים לסביבות נתניה. מגמתם הייתה להגיע רגלית לכפר ויתקין. ליד אביחיל נתקלו החיילים בפלוגה חמושה של חטיבת "אלכסנדרוני", שדרשה כי יחזרו לבסיסם. לאחר משא ומתן שכלל איומים בפתיחה באש, החליט אליעזר שלא להביא למלחמת אחים,  והורה לחיילי הגדוד לחזור לאוטובוסים, ומשם לבסיס.

בראש פלוגתו שבחטיבת "אלכסנדרוני". השתתף אליעזר אחר כך בכיבוש הכפר הערבי עין ר'זאל על כביש חיפה-תל אביב. תשעה מאנשיו נהרגו בקרב זה מפגיעת פצצת מרגמה שנורתה, בטעות,  על ידי כוחותינו. ביום כ' בתמוז תשס"ט,(2009) כשישים ואחת שנה לאחר הקרב,  נחנכה בעין איילה האנדרטה שהציבו המועצה האזורית חוף הכרמל והעמותה להנצחת חללי "אלכסנדרוני"  לזכר נופלים אלה.

אליעזר היה בין היוזמים ומדרבנים להקמת אנדרטה זו לזכר פקודיו , והוא לא שקט ולא נח עד שעמדה על תילה  בכס חנוכתה הוזכר פעלו, וגם הוא נשא דברים.

עד 1960 שירת אליעזר בצבא הקבע, ובתקופה זו מילא  תפקידי מינהל ופיקוד רבים, בין השאר ביחידת המיעוטים, כמפקד בסיס משמר הנגב, במחלקת המבצעים של המטה הכללי ובחטיבת ירושלים (חטיבה 16). הוא שוחרר מצה"ל לפי בקשתו.עם שחרורו מונה לתפקיד בכיר בקמ"ג. ואח"כ עבד במשך עשרים שנה בתפקידים בכירים במפעל אלקו עד ליציאתו לגמלאות.

כאיש מילואים השתתף אליעזר גם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל. הוא השתחרר משירות המילואים בדרגת סגן אלוף.

לאחר שחרורו מצה"ל מונה לתפקיד בכיר בקמ"ג, ואחר כך  עבד במשך כעשרים שנה  כעוזר המנהל הכללי במפעל אלקו, עד צאתו לגמלאות.

ב-1988 זכה במכרז לניהול בית גידי, מוזיאון האצ"ל בתש"ח, בואכה העיר יפו.  לאחר חמש שנות ניהול סיים את תפקידו ופרש.( חוק התקש"יר אוסר להעסיק עובד למעלה מגיל שבעים שנה)

אליעזר הוא חבר עמותת מכון ז'בוטינסקי, חבר מסדר ז'בוטינסקי. הוא כיהן  כראש מצודת "הראשון ליהודה",  ובמשך כשמונה שנים כיהן כסגן נגיד המסדר. הוא גם שימש  כמנכ"ל כתב העת "האומה", שבהוצאת המסדר במשך 16 שנה.

אליעזר שמש כנציג החיילים המשוחררים מהצבא הבריטי בסניף הרצליה ב"צוות",  ארגון הגימלאים של  שירות הקבע בצה"ל, ומשמש כחבר הנהלה.

לאליעזר לא פחות מ-14 אותות ועיטורים. אלה הם:-

1. אות מלחמת הקוממיות 2. אות מלחמת סיני 3. אות מלחמת ששת הימים 4. אות מלחמת ההתשה 5. אות מלחמת יום הכיפורים  6. אות מלחמת שלום הגליל 7. אות השירות המבצעי  8. אות המשמר 9. אות ההתנדבות 10. אות הלוחם בנאצים 11. אות ה"הגנה" 12. אות האצ"ל 13. עיטור אסירי שלטון המנדט 14. עיטור על"ה.